הדה לאונר מצלמת שיגרה, ריטואל יומיומי של הליכה אל הים ותיעוד שלו במשך יותר משנה שלמה. התמונות שצילמה פורסות בפנינו רבגוניות אינסופית בתוך נושא מצומצם, מתמקדות בכל פעם בפן אחר בפניו המשתנות תמיד של הים: בצלילות, בטקסטורות, בערפילים, במרחבים, בצבעוניות המשתנה. הבחירות שהדה עושה בפריים הצילום הן כבחירות שעושה הצייר במריחת הצבע ומשיכות המכחול על הקנבס, הן יוצרות גוון וקומפוזיציה כמעט מופשטת שריבוי התמונות והמקצב שלהן אף מעצים, כך שניתן להתבונן בתערוכה תמונה, תמונה, אך גם כמכלול אחד שלם. הדה הציגה בעבר את התערוכה 'נזירה' במנזר בית ג'אמל והיא ממשיכה לגעת בנושא ההתמסרות לרוח גם בתערוכה הנוכחית.

הדה מאפשרת לצופה הצצה אל עולם פנימי המוביל אותה יום אחר יום, בכפייתיות, לחזור אל הים. ההליכה היומיומית הזו אל הים מייצרת טקס, פולחן רוחני, הנובע מהתבוננות עמוקה בים, אליו מתייחסת הדה כמורה גדול. התפיסה של פני הים כמראה לנפשו של האמן מתבקשת, אך הדה חומקת מן הבנליות של הנושא והסכנה לקיטש דרך הכנות השקטה, הפשטות הלא מתחכמת, שמעידה על מחויבות לאמת פנימית המובילה אותה בדרך אל הים. אין כמעט אנשים בים של הדה, הם הנוכח הנעלם בצילום, רק היא בדיאלוג מול הטבע הנשגב, מתייצבת יום יום בהיכל התפילה הפרטי/ציבורי שבחרה לעצמה.

עבודותיה של הדה מתקשרות ליצירות הציירים הרומנטיים הגדולים, קספר דוד פרידריך וויליאם טרנר, שביטאו ביצירתם את רגשותיו של האינדיבידואל אל מול עוצמתה של הבריאה. הדה משקפת פנים נוספות לטבע, לא רק הנשגב או האכזר אלא גם האינטימי והמוכר. צורת ההצבה  בחלל משכיבה את קו האופק, מייצרת תחושת ורטיגו ומוציאה את הים מהקשרו המוכר, התמונות מרחפות בין שמיים למים מובילות את הצופה במסלול של שקט והתבוננות. בדומה למסלול חלוקי הנחל עליו צועדים נזירי זן כדרך לתרגול מדיטציה, הצפייה בתערוכה דורשת נשימה קצובה והתבוננות מעמיקה כי הים הוא מורה גדול.

תערוכה חדשה בגלריית בית יד לבנים ראשל"צ, פתיחה-28.6 נעילה- 28.8

קרן ויסהוז, אוצרת התערוכה
יוני 2014